<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית רביעי שער שני</h1>
<h2>דף ט.</h2>
חתיכת איסור שנפלה לפחות מששים ואפילו היתה חתיכה הראויה להתכבד [בה] בפני האורחים, או בריה כגיד הנשה, או דבר שיש לו מתירין שאין להם בטול לעולם כמו שנתבאר בשער הראשון, אם פרשו העשרים למקום אחד, והשלשים למקום אחר כל העשרים מותרים והשלשים אסורים, שאני אומר האיסור לתוך הרוב נשאר, וכן לעולם כל שפרש המיעוט לצד אחד והרוב לצד אחד, אני אומר האיסור לתוך הרוב נשאר. נפלו כל השלשים למקום אחד הכל אסור כאילו נפל כאן האיסור בידוע, ואין אומרין בכל כיוצא בזה ספק ספיקא לקולא שכל שנפל הרוב למקום אחד רואין אנו כאילו היה האיסור בידוע בתוך הרוב, אבל אם נפלו שם המיעוט, כולן מותרין כמו שבארנו. ויראה לי שאפילו נפלו שם מחציתן מותר, שגם בכיוצא בזה אנו דנין אותו בספק ספיקא ולקולא. כיצד, אני אומר שמא האיסור לא היה לתוך אלו שנפלו כאן ואם תמצי לומר כאן היה, זה שאני אוכל עכשיו, לא זה הוא של איסור. בד"א בשנפל האיסור תחלה לתוך הרוב, אבל [אם] נתערבה חתיכת איסור עם חתיכת היתר, וחזרה אחת מאלו [ונפלה] לתוך חמשים של היתר אין אומרין בזה ספק ספיקא [לפי שאנו רואים כל אחת מאלו כגופו של איסור, ולפיכך אין הולכין בכל ספק ספיקא] כיוצא בזה להקל. דברים אלו שאמרנו בספק ספיקא [שהוא] על ידי שתי תערובות כמו שאמרנו, אבל שלא על ידי שתי תערובות לא, כיצד ספק טרפה שנתערב באחרים כולן אסורים עד שיהא שם היתר כדי לבטל. דהאיך אתה אומר שמא לא זהו ואם תמצי לומר זה הוא שמא [אותו] ספק מותר היה, והלא כבר אסרתו מספק שנפל בגופו, ואחר שאסרתו האיך אתה חוזר ומתירו, ויש מגדולי המורים שהורו גם בזה להקל וראוי לחוש למי שאסר הלכה למעשה.
<h2>דף טו.</h2>
מקולין שמוכרין שם בשר שחוטה ובשר נבלה אע"פ שרוב החנויות שם מוכרות בשר שחוטה, ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאי זה מהן לקח הרי זה אסור, שכל איסור קבוע ונודע מקומו וניכר, הרי הוא כמחצה על מחצה. מצא בשר בשוק הרי זה מותר, חזקה מן הרוב שהוא כשר פירש, שכל הפורש מן הרוב הוא פורש. [ומה הפרש יש בין זה, למי שלקח משם בשר ואינו יודע מאי זה לקח והלא זה וזה מן הקבוע פירש], זה שלקח [מן הקבוע] נפל לו הספק בקבוע, אבל זה שמצא בשוק לא נפל לו הספק [בו] אלא בפורש. ולפיכך מצא [בשר] ביד אחד אע"פ שהדבר ידוע שאין לוקחין בשר אלא מאותן המקולין, והוא אינו יודע מאיזה לקח, מותר, שבפורש נפל לו הספק. בד"א בשלא ראה אותו יוצא מן המקולין אבל ראה אותו יוצא מן המקולין, באותה שעה נפל לו הספק, ונמצא שבמקום הקביעות נפל לו הספק ואסור. ויראה לי שלא אסרו אלא בזמן שהיא בפני עצמה, אבל אם נתערבה באחרות [ואינה נכרת], בטלה היא ברוב משום ספק ספיקא, ולפיכך מי שלקח בשר מן המקולין ואפי' חתיכה הראויה להתכבד [בה בפני האורחים], ואחר כך נמצאת טרפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטרפה בין שאר החתיכות, והוא אינו יודע מאי זה לקח, כל מה שלקחו מן המקולין קודם שנמצאת טרפה זו מותר, שלא נפל בם הספק בעודם בקבוע אלא לאחר שפרשו, אבל ליקח מכאן ואילך אסור. בד"א בחתיכות [החשובות] הראויות להתכבד [בהם בפני האורחים] שאין להם בטול מחמת חשיבותן כמו שבארנו, ואע"פ שאין מקומן ניכר, אבל שאר החתיכות מותרות, דיבש ביבש מתבטל הוא [ברוב] כמו שבארנו. [וראוי להחמיר ולאסור כל החתיכות שנשארו במקולין] שאין הכל בקיאין בדברים אילו ואם אתה מתיר להם בשאינם חשובות, קרוב הדבר לטעות וליקח אפי' מן החשובות וכך אנו נוהגים.
